בפגישות ההכרות עם מטופלים או הוריהם, אני מסביר בקצרה את מהות הטיפול בהבעה ויצירה ומהות הביבליותרפיה. ההסברים לרוב לא מספקים, במיוחד עבור הורים, שנמצאים מחוץ לטיפול ומוסיפים להיות סקרנים ו/או חוששים ולעיתים חשדניים לגבי התהליך הטיפולי המסתורי שמתרחש מאחורי הדלת הסגורה. קשה להסביר טיפול פסיכולוגי למי שלא עבר אותו ואי הידיעה וחוסר השליטה של הורים כלפי מה שעובר ילדם עשוי להטריד ואף להזיק. אנסה להסביר, בדרכי,  מהויות עיקריות לגבי טיפולים רגשיים בהבעה ויצירה וספציפית לגבי הביבליותרפיה, דרך כמה מושגים מרכזיים.

הכלה

בשונה מחינוך, תרפיה בהבעה ויצירה לא מנסה לשנות את המטופל או לכוון אותו לדרך הנכונה, אלא לאפשר לו להכיל את רגשותיו ואת מרכיבי העצמי שלו ולקבל את עצמו. יכולת ההכלה משולה למיכל או לקערה המכילה את תכני הנפש של האדם. מי שהקערה שלו קטנה מידי או מחוררת תכני הנפש לו, דוגמאת כעסים, פחדים או עצב יגלשו או ינזלו החוצה. מטרת הטיפול היא לא לדכא או להעלים כעס, למשל, שהוא רגש טבעי וחשוב אלא להכיל אותו – כל ידי הגדלת הקערה, הגמשתה או סתימת חורים שנפערו בה. הסטינג, המערך הטיפולי, שכולל פגישות עקביות בשעה ומקום קבועים, מול מטפל קבוע שנוקט בעמדה לא שיפוטית, רגועה וסבלנית מהווים מיכל מלאכותי וחיצוני לתכני הנפש של המטופל ולאורך זמן, כשהמטופל מפנים שהמטפל והסטינג מכילים אותו הוא רוכש את היכולת להכיל את עצמו, על כל חלקיו באופן עצמאי. תהליך ההכלה העצמית יתממש בתנאי שגם סביבת חייו של המטופל (הורים או בני זוג) תתגייס לשינוי דומה בעצמה.

משחקיות

ויניקוט עסק רבות במושג המשחקיות או המרחב המשחקי כמרכזי בטיפול רגשי. משחק חופשי הוא מצב שמאתגר את המציאות – שבה אנחנו מוגבלים מאוד ותלויים בגורל או באחרים. במשחק הפוטנציאל להתפרע, להיות אגרסיבי, להיות רב עוצמה, ליצור ולהחריב עולמות במחי יד, ללבוש ולפשוט דמויות השונות מאוד מאיתנו, בא לידי ביטוי בצורה דרמטית מאוד. בתוך המרחב הלא מוגבל הזה, ניתן לבחון את גבולות העצמי, לתת דרור לחלקי נפש אסורים ולהתנסות בדברים שהמציאות לא יכולה לשאת אותם. הדמיון במרחב המשחקי הוא כח יוצר, לא רק של סיפורים, שירים והצגות, אלא גם של תודעה ומציאות נפשית אחרת – גמישה יותר, משוחררת ומאוזנת יותר.

שיקוף

שיקוף הוא מושג טיפולי חמקמק, שיש לו הגדרות רבות והוא מעורר מחלוקות רבות בקהילה הטיפולית, אבל המבטא בצורה טובה את כלי העבודה המרכזי של המטפל הרגשי – תחושות הבטן שלו. שיקוף הוא מצב שבו מטפל מחזיר למטופל במילים (לעיתים גם במעשה) את מה שהוא מרגיש שהמטופל אומר לו באופן לא מודע. המטפל אוסף את מה שהוא מבין ממה שהמטופל עושה או אומר, דרך התחושות שנוצרות אצלו מתוך הקשר בניהם ומחזיר אותו כאמירה קצרה. שיקוף הוא ניסיון לומר עבור המטופל את מה שהוא לא יודע או מסוגל להגיד ולהפוך רגשות ותחושות למילים שאפשר לדבר עליהן ולעבד אותן ביחד. שיקוף הוא כלי טיפולי מתקדם והשימוש בו צריך להיות מדוייק ומתוזמן נכון, כדי שהמטופל ידע להתמודד עם העובדה שמטפל רואה אותו לעומק ומוציא לאור אמת נפשית רגישה. בשימוש נכון זהו כלי רב עוצמה שמאפשרת פריצות דרך טיפוליות.