טיפול רגשי הוא תהליך שנולד מתוך רצון של המטופל בשינוי בחייו. לאורך הטיפול יכולות להיות התנגדויות, הסתייגויות ונסיגות, רובן טבעיות ולגיטימיות ועדיין הטיפול הוא בעל ערך כל עוד המטופל מחוייב ומאמין ביכולת של הטיפול להיטיב את חייו. בתפיסה שלי, כיוון שאני רואה בטיפול ובמטפל בעיקר מסגרת מכילה ומאפשרת המשקפת את עולמו הפנימי של המטופל – אמונה בטיפול ובמטפל משקפת בעצם אמונה של המטופל בעצמו.

הורי מטופלים

לילדים, בעיקר בגילאים הצעירים, יש פחות יכולת המללה ופחות הבנה של האתגרים בחייהם ולרוב הם מגיעים בהחלטת ההורים. המוטיבציה שלהם להגיע לטיפול תלויה בהנאה שהם מפיקים מהמפגשים, אבל גם מההבנה שמדובר במפגשים מיוחדים, שמטרתם לעזור לשפר את החיים. בכל גיל ולכל ילד רמת הבנה אחרת של מהות הטיפול. בעיני, חשוב, בכל גיל להעביר לילד את המסר שמדובר במפגשים שמטרתם עזרה להתמודדות עם אתגרי החיים. ניתן להעביר את המסר הזה מבלי לגרום לילד להרגיש הוא לקוי, דחוי או בעייתי.. ההפך הוא הנכון – הגעה לטיפול היא חיזוק לכוחותיו של הילד לשפר את חייו בתמיכת המטפל.

הורים לילדים הם חלק חשוב מעין כמותו בטיפול, בכל הגילאים ובעיקר בגילאי הגן ובכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. ההורים, גם אם לא נכנסים עם הילד לטיפול, הם שותפים מלאים : הם מעודדים את הילד, מתעניינים בטיפול ומשתתפים בחשיבה משותפת עם המטפל אחת לכמה שבועות.

תפקידם של ההורים בטיפול כולל מרכיב פרקטי :

• הבאת הילד בזמן ובאופן עקבי ורציף למפגשים השבועיים
• הגעה של שני ההורים (אם ישנם) למפגשי הדרכה הדדית איתי אחת לכ- 6 שבועות

ומרכיב רגשי : להורים השפעה גדולה על מידת הפתיחות וההתקדמות של הילד בטיפול. ההסתייגויות הטבעיות והמובנות של הורים שמביאים את ילדם לטיפול רגשי, מורגשות לעיתים על ידי הילדים, גם אם לא נאמרו במפורש וגורמות לחסמים גם אצל הילדים. לכן, למרות חששות וספקות, על ההורים למצוא את הדרך להאמין בטיפול ולסמוך על המטפל (ועל ילדם). החששות והספקות הן נושאי שיחה חשובים בהדרכה ההדדית של ההורים והמטופל כל חודש וחצי. פתיחות, כנות ונכונות לשתף בתחושות אישיות במפגשי ההדרכה ההדדית חשובה להתקדמות הילד. ההורים הם תמיד הדמויות החשובות ביותר לילד והרגשות והתחושות שלהם, גם הסמויות, אלה שלא קל להודות בהן, משפיעות עליו ולכן כדאי להעלות ולבחון אותן במפגשי ההורים.