גיל ההתבגרות הוא גיל של גיבוש זהות ועיצוב מחודש של קשרי הגומלין עם חברת קבוצת השווים ועם בני המשפחה. זוהי תקופה שיכולה להתאפיין בסערות ובלבול, אך גם בהתכנסות וסגירות. להורי המתבגר הגיל הזה יכול להיות מאתגר ומבלבל לא פחות : מערכת היחסים הורה ילד דורשת בדיקה מחודשת ובניה של ציפיות ודרכי התנהלות חדשות. המתבגר שואף לעצמאות ומשקיע את רוב משאביו בחברת בני גילו ופחות במשפחה ובהורים. רמה מסויימת של התמרדות בגיל הזה, בגבולות הסביר היא דבר נפוץ וטבעי – חלק מתהליך התפתחות הזהות. חשוב להיות סבלניים עם הילדים בשנים הללו ולנסות לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים ולשאוף להבנות הדדיות שיספקו את רצון הילד לעצמאות ואת רצון ההורים להגן עליו ולהבטיח את עתידו.
טיפול במתבגרים עוסק בבחינת הערך העצמי מול החברה, בבחינת מערכות היחסים ובעיצוב קשרים משמעותיים ומיטיבים. זהו גיל של למידות חברתיות ואישיות חשובות. אני מתייחס לטעויות, לחיבוטי נפש ולניסיונות שלא צלחו, כחוויות למידה משמעותיות לחיים ולא כ'בעיות'. השאיפה בטיפול במתבגר היא להכיל גם את הרגשות הסוערים, לתת להן פרספקטיבה מזוית בוגרת אך שיפוטית ולהביא את המטופל לחוף מבטחים שבו הוא מאמין ביכולותיו ומקבל את עצמו על כל חלקי הנפש שלו.
ביבליותרפיה היא כלי מצויין לעבודה עם מתבגרים. הכתיבה והיצירה של טקסטים בידיוניים או אישיים, עוזרת למתבגר להגדיר את עצמו, לארגן את הבלאגן בחייו ולפתח גם זווית מתבוננת ומעמיקה יותר על אתגרי הגיל.
גיא ביסמוט, מטפל בביבליותרפיה
טיפול רגשי בהבעה ויצירה בתל אביב
שלום גיא
אני מטפל בביליותרפיה, סיימתי לימודים באונ' חיפה לפני 3 שנים ואני עובד עם מתבגרים באיזור בית שאן
אשמח לקבל ממך כמה שמות של ספרים ואסופות סיפורים שאתה מצאת כמתאימים לעבודה עם מתבגרים
אודה על עזרתך
ידידיה
שלום ידידיה,
אני מתנצל על התשובה האיטית
אני עובד הרבה עם מתבגרים ומאוד מתעניין בחתך הגיל הזה. כשהתחלתי לקבל מתבגרים, נכנסתי קצת ללחץ, כי רובם משוטטים בדמיון בפחות חופשית כילדים צעירים יותר ויש להם הרבה יותר מודעות לסיטואציה הטיפולית שיכולה להביך ולהקפיא איזו שהיא זרימה שאני מוצא אצל רבים מהצעירים מהם. המדריכות שלי באותה תקופה כמעט ולא המליצו על ספרים וסיפורים מסויימים וביני לבין עצמי הסכמתי שהן בעצמן לא יודעות איך להתמודד עם בני נוער ושאני צריך 'לפצח' את זה לבד. עברו כמה שנים ואני מרגיש הרבה יותר בנוח, אבל לא בטוח שאוכל לתת תשובה מספקת, כיוון שגם לי אין הרבה רעיונות לסיפורים. באופן כללי אני לא מרבה להביא סיפורים למטופלים ומשתדל יותר ליצור אתם סיפורים מקוריים. לא במקרה יש המון סיפורים מתאימים לטיפול בילדים וכשמגיעים לגיל הנעורים פתאום נתקעים. בהבנה שלי רוב המתבגרים לא אוהבים שקוראים להם (חוויה מקטינה עבור חלקם) ונהנים להיות בשליטה (גם על בחירת הטקסטים) ולא שיבחרו עבורם. רובם גם לא אוהבים לקרוא או את הרעיון הכללי המיושן של ספרים ואלה שכן אוהבים – יש פוטנציאל מצוין שבתמיכה נכונה יצליחו גם לכתוב משהו. ספציפית בגיל הזה כתיבה היא דבר מאוד מעצים שגם מארגן ועוזר להבנה עצמית וגיבוש זהות.
כמה רעיונות לספרים וטכניקות (את רובם אתה ודאי מכיר):
יש ילדים זיגזג ומישהו לרוץ איתו של גרוסמן
הסיפור שאינו נגמר – אני מתקשה עם הספר ומביא את הסרט – יש לי איתו הצלחות גדולות
סדרת 'סיפורי עמים'
סיפורי מיתולוגיה יוונית – משהו בגרנדיוזיות של הגיל מתחבר לסיפורים כאלה. יש לי ספר עם כמאה סיפורים כאלה – יש בו סיפור מתאים לכל אחד.
ספרי 'אתה הגיבור' – המכשף מפסגת הר האש, כישוף ועוד – ספרי הרפתקאה – משחק עם קוביות
השתמשתי גם בנסיך הקטן ובסיפור המוזר על הכלב (כמובן למטופלים מתאימים).
טכניקות לכתיבת סיפור : קלפי מיתוס ופרסוניטה
סקריבל, סיפור בשישה חלקים וכו'
ויש לי גם קופסת תמונות (גזורות מז'ורנלים) ושקית מילים גזורות
מכל אלה אפשר ליצור סיפורים ושירים או (אם המטופל לא הולך לכיוונים האלה) אפשר לבחור כמה מילים או תמונות (אפשר גם לקחת מצלמה ולצלם) והמטופל יסביר למה בחר, מה זה אומר עליו וכדומה. לרובם אין הרבה הזדמנויות לעצור ולברר מי הם .
מצטער שאין הרבה סיפורים להמליץ עליהם, אני מאמין שלמטופל שיש לו משאלה שתביא לו סיפור, רק אתה יכול לגלות מהו. לאחרים אין משאלה כזאת וצריך להביא להם דברים אחרים.
אתה מוזמן להמשיך לדבר איתי דרך 'צור קשר'. אשמח לשמוע עוד.
גיא