הורי מטופלים קטינים מוזמנים אלי לפגישה כל שישה שבועות בערך, כשתדירות המפגשים יכולה להשתנות בהתאם למצב הילד. אני מכנה את המפגשים הדרכה הדדית, כיוון שההורים תורמים מהידע וההבנה שלהם את הילד ואני תורם מההבנה המקצועית שלי בטיפול פסיכולוגי. המפגשים כוללים התעדכנות והחלפה של מידע לגבי מצב הילד, עצות והדרכה הדדית, אך לא פחות חשוב, זהו מקומם של ההורים לשתף בקשיים ובאתגרים שהם מתמודדים איתם מול הילד וסביבות חייו. ההורים לא מטופלים על ידי, אבל יש בהחלט מקום לביטוי רגשות אישיים הקשורים להורות או לקשר עם הילד. במקביל, אני מנצל את המפגשים להנגיש להורים את הסיפור הרגשי של הילד – ולהציג להם דרך התבוננות אחרת על עולמו הנפשי, דרך תפיסה סובייקטיבית שלו כפי שאני רואה אותה. המפגש האמיץ בין התחושות הסובייקטיביות הכנות של ההורים והילד, יכול להיות משמעותי מאוד להתקדמות הטיפול.
הגעה למפגשי הדרכה הדדית אחת לחודש וחצי, פחות או יותר, היא חובה על שני ההורים (אם ישנם). הדבר מוגדר מראש בתיאום הציפיות במפגשים הראשונים עם ההורים. ילדים הם במידה תוצרים של סביבת הבית. התמיכה בהורים כוללת גם את הליווי לקראת שינוי מחשבתי או רגשי ביחס לילד או שינויים בהתנהלות ובתקשורת בבית. לא קל לשנות דפוסים רגשיים ולכן המפגשים עם ההורים אף הם תהליך הדרגתי וסבלני.