כמה מחשבות על פרידות בטיפול – הפעם בלשון נקבה, אך נכון לכל המינים.
למרות שאני מרגיש מאוד בנוח על כיסא המטפל, טיפול תמיד יתפס בעיני כחוויה לא טבעית. אין הרבה מקומות בחיים בהם אדם זר הופך באופן אינהרנטי להיות מרכזי כל כך בחיי מטופלת ועם נגישות גבוהה ואינטימית עם קורותיה ורגשותיה ואחרי כברת דרך של טיפול, מתנתק הקשר השבועי והמשמעותי הזה וכל אחד הולך לדרכו. הביבליותרפיה, תודה לאל, איננה מדע מדויק. איך יודעים מתי הגיע הזמן להיפרד? איך מתמודדים עם הציניות המובנית בתוך הסטינג הטיפולי, שבו הקשר, שהוא בדרך קרוב, מסתיים ברגע שהמטרה הושגה?
אי אפשר להיפרד אם לא נפגשים
המפגשים הראשונים בטיפול יכולים לעורר חרדה. המטופלת הסבירה מבינה שהיא יוצאת למסע ממושך ומעמיק את תוך עצמה בליווי של אדם זר, שמי יודע מה טיבו ודרכו. תחושת ביטחון בחדר הטיפול נרכשת לאיטה ובקצב הנכון לכל מטופלת. יש מגוון של דפוסי ודרכי התקשרות שמאפיינים תחילת טיפול : יש מי שיוצרת קשר מהיר ומידי, שמתברר בהמשך כמעין מצג שווא ומי שמתקשה מאוד, אך מטפסת מדרגה מדרגה ברמת האמון שלה בי ובסבלנות אנחנו מגיעים ביחד למקומות המשוחררים והמשחקיים שכל הטיפולים בהבעה ויצירה שואפים להגיע אליהם. לעיתים נדירות יש מקרים בהם יש פגישות, אבל לא באמת נפגשים.
פרידה בטרם עת
מכל מיני סיבות, לא כל הטיפולים מגיעים לידי מיצוי והשלמה. זהו חלק בלתי נפרד מחיי מטפל. במצבים כאלה, אני "אוסף את המעשים" ביחד עם המטופלת ואנחנו בוחנים בכנות מה השתנה ומה יש עוד לעשות בעתיד. אני שואף לשחרר את המטופלת באקורד חיובי ובדרך כלל רואה התקדמות גדולה גם אם המהלך המלא לא הושלם. אצל אחת המטופלות, עצם העובדה שאזרה את העוז להגיד לי (עם מה שאני מיצג), שהיא לא מקבלת בטיפול את מה שציפתה היה משמעותי דיו.
מתי הזמן הנכון
מאוד חשוב לי לא למשוך טיפולים מעבר למה שנכון. יש מטופלים שרוצים להשאר כי קשה להם לנתק את הקשר איתי או שקשה להם להיפרד באופן כללי. אני מחפש נקודות יציאה ובטיפולים שמתקדמים יפה, אני מוצא אותן. אני מציג למטופלת את "ההשגים" שלנו ושואל אולי זה הזמן? בדרך כלל תקופה קצרה ועיכול של הרעיון לסיים, המטופלת גם תסכים איתי. אני מאמין במטופלים, רואה את הכוחות שלהם ותפקידי לשמש מראה. כשגם המטופלת רואה בתוכה את הכוחות, היא בשלה להמשיך במסע החיים ללא תלות בי, בכוחותיה שלה.
התחלה – אמצע – סוף
בחיים, בסיפורים, בטיפול, יש התחלה, אמצע וסוף. אין לאלה קיום ללא האחרים. יש מטופלת שקורות החיים שלה מעמתים אותה עם פרידות באופן ספציפי. אבל עבור כל אחד מאיתנו, החיים רצופי פרידות והולכים מ"יש" ניסי אל "אין" לא ידוע ולכן מפחיד. טיפול רגשי עוסק בפרידה מהרגע הראשון, כשם שהחיים מתחילים מאחדות עם אמא, לדיאדה סימביוטית ועד לנפרדות. הטיפול הוא מעין מטאפורה לחיים והביבליותרפיה, על סיפוריה, בעלי המבנה הבלתי נמנע של התחלה וסוף, משרתת את הטיפול נאמנה.