אנסה לתת מילים לתהליך שיוצא לאור בקבוצות הכתיבה שלי, ברוח הביבליותרפיה.

טריגר

השלב הראשון של רוב המפגשים כרוך בהצגה או יצירה של טריגר לכתיבה. הטריגר יכול להיות נושא נבחר לכתיבה, טכניקה ספציפית (כתיבה אינטואיטיבית, כתיבת מכתב, כתיבת דמות, כתיבה תסריטאית, כתיבה מתוך דמיון מודרך ועוד) או טקסט מוביל (שיר או קטע מסיפור) שממנו יוצאים לתהליך. בעיני הטריגר הוא בעיקר תירוץ כדי לגרום לאנשים לכתוב מתוך אותה מסגרת. בסופו של דבר כל משתתף כותב מתוך עולמו והתוצרים מאוד שונים ומגוונים, אך הטריגר הוא נקודת התחלה שגם שומרת על הנושא הכללי ומאפשרת חיבורים חזקים בין המשתתפים בהמשך.

כתיבה אישית

כתיבה, כמו הטיפול הביבליותרפי, עוסקת, במידה רבה בדיאלוג שבין אדם לעצמו. ברגע שבו אני נדרש ליצר טקסט מתוך מקום של התבוננות פנימית – אני פוגש מחדש חלקים באישיות או בזיכרון שלי ומנהל איתם מעין שיחה. השיחה הזאת מונעת מתוך הפערים, המתחים והקונפליקט בין מי שהייתי אז למי שאני היום או בין חלק נסתר בי לאגו שכותב. תוצר השיח הפנימי הזה עולה על הכתב וזהו ההישג הראשון של המשתתפים בסדנאות : לא כל אחד יכול לעמוד במפגש כזה ולנסח אותו במילים כתובות, ממשיות. לשם כך נדרשת יכולת עמידה בעמימות ואומץ. במקרים רבים המשתתפים בסדנאות הם כמגלי ארצות : מתקדמים באיטיות בתוך הג'ונגל האישי של הזיכרון והלא מודע.

שיתוף בקצב אישי

לאחר שעלו הדברים על הדף, נפתח השער לתהליך הקבוצתי : המשתתפים משתפים, כל אחד בזמנו ובקצב המתאים לו – לפעמים בכל הטקסט, לפעמים בשורה או מילה או בתחושה שהכתיבה עוררה. לפעמים יהיה מי שיעדיף את השתיקה ויזכה לגיבוי שלי וליחס סבלני של הקבוצה, מתוך הבנה שדברים טובים צומחים מתוך רגישות למצב האישי של כל משתתף, אך גם מתוך תפיסה שגם שתיקה היא טקסט בפני עצמו.

התייחסות במעגל

לאחר כל שיתוף, המעגל הקבוצתי מגיב. התגובה של המשתתפים, על פי הנחיה שלי, היא בנתיב אחד – של חיבור אישי. המשתתפים בקבוצה לא נותנים עצות לכתיבה טובה יותר, אלא מחפשים בטקסט של האחר נקודות חיבור, הזדהות, מקומות מעוררים (גם התעוררות של כעס, לדוגמא, יכולה להתאים לפעמים – גם זו הוכחה שטקסט נגע במקומות אישיים אצל המאזין).

מתוך מעגל השיתוף האמפתי הזה, הכותב אוסף חיזוקים לתחושות שהעלה על הכתב וסיפורים של אחרים שמשתלבים בסיפור שלו. ברוב המקרים מדובר על חוויה משמעותית ומעצימה : המשתתפים חילצו מהתודעה שלהם תובנות חשובות, לפעמים חושפניות וכמעט לא מודעות והצליחו להעביר אותם אל אחרים ולקבל מהם פידבק שכולו הכרה, הבנה והזדהות. בעיני יש פה תהליך תקשורתי נדיר ועוצמתי.